בבית הספר בו אני מלמדת מתקיימת זו השנה השלישית תוכנית מופ"ת לכיתות א'-ג', שזה אומר שהכיתות לומדות חשבון וחינוך לשוני בחצאי כיתות כאשר מול המחנכת שמלמדת בכיתה חינוך לשוני יש מורות מקסימות מטעם מופ"ת שמלמדות חשבון. המחנכות מאוד שבעות רצון מהתוכנית שמאפשרת להן לעבוד בקבוצות קטנות החל בכיתה א' לרכישת הקריאה שאין ספק שזה מאוד משמעותי ובהמשך בכיתות ב' וג' בתחום החינוך הלשוני. השנה גם היתה גאווה בית ספרית שאחד מתלמידי ג' זכה במקום שני בתחרות הארצית למתמטיקה.
במהלך כל השנה אנו עובדות בשיתוף פעולה ואני מנסה לקשר ולגשר בין תלמידי שתחום זה אינו קל להם כלל לבין המורה לחשבון. בכל מבחן שעברו במהלך השנה העובדה שהם משתמשים בכרטיסי ניווט כגון לוח הכפל או לחוק הפילוג וכד' לא היתה מובנת מאליה ובכל פעם הם היו צריכים לקבל אישור להשתמש בהם. גם השבוע כאשר אחת המורות ביקשה להעביר לתלמידים מבחן סוף שנה של מופ"ת, שוב עלתה אותה שאלה ושוב הסברתי לה שתלמידים אלו מאובחנים ומגיע להם ללמוד ולהיבחן עם ההתאמות המגיעות להם כדי שיוכלו למצות עד כמה שאפשר את יכולותיהם. המורה קיבלה ואמרה שתציין במיפוי שלה את ההתאמות השונות.
אני חייבת לציין שזו לא תופעה חד פעמית ולא קל למורים ל"תת" לתלמיד את ההתאמות שמגיעות לו, לא פעם אני שואלת את עצמי ממה זה נובע? הרי כולנו רוצים שאחוז גדול של תלמידים יצליח וימצה את יכולותיו , אז למה? אולי מתוך תחושה שמוותרים לו?
אשמח לקבל תגובות בעניין.
שולמית
פרטים עלי
- shulamit
- למדתי תואר ראשון בחינוך מיוחד ועובדת כמורת שילוב בבי"ס יסודי. נשואה לדוד ולנו שלושה ילדים נהדרים: שתי חיילות - שרית(22)ודנה(20)ותומר(16)שביעיסט. גרים בישוב באזור ירושלים.
4 תגובות:
לא ברור לי, האם לא נותנים להם את ההתאמות שהם זכאים להם בעקבות האיבחון, או שאלה תוספות שלך שאין הם זכאים להם.
אם ההתאמות מאושרות באיבחון והרי גם בבגרות ואף באוניברסיטאות מקבלים אותן, איזה סיבה יש להן לא לאשר לילדים להיבחן בצורה כזו?
הי מרב
בבי"ס יסודי זה קצת שונה ממה שקורה בתיכון ובאוניברסיטאות למרות שגם בתיכונים זה לא עובד כל כך חלק (ראי דוגמאות שנתתי בפוסט הקודם שלי).
קודם כל, ילדים שלא עברו איבחון לא מקבלים שעות שילוב, לא תמיד יש המלצות מאוד מפורטות באיבחון עד לרמה של סוגי כרטיסי ניווט. בד"כ לדוגמה כשכתוב בעיות זיכרון אנו משתדלים להקל עליהם במתן כרטיסים כמו לוח כפל כדי שיוכלו להתמקד בדרך של התרגיל ולא יהיו עסוקים בלוח הכפל כשזו לא המטרה באותו שיעור.
זה לא שהמורה לא אישרה או לא מאשרת בכל פעם שאמרתי למורה, היא נתנה את המגיע. הבעיה היא אחרת אין כל כך מודעות ולרוב הדאגה של המורות היא מה יגידו תלמידים אחרים.
אני מאמינה שזה עניין של למידה והבנה עמוקה של נושא הלקויי למידה.
דווקא אותן מורות לחשבון לא פעם פונות אלי להתייעץ לגבי ילד זה או אחר ויש להן המון רצון לעזור לתלמידים.
אבל שוב הבעיה היא יותר של מודעות והייתי אומרת שלו כל מנהל בי"ס היה דואג להשתלמויות בנושא המודעות בהחלט היתה עולה.
שולמית
הי שולמית
אני חושבת שעדין למרות שאומרים שיש תלמידים שונים הזקוקים לצורת הוראה ולמידה שונה למורים קשה ליישם ולקבל את זה והם מעדיפים שכולם יהיו אותו דבר כי בעצם, תוכנית הלימודים בחינוך הרגיל זהה לכולם, ואם כך אז גם עבורם. יש תחושה שברגע שנותנים הקלות יוצרים אפלייה, מה שאינו נכון אבל זו התחושה שחלק מהמורים חשים. אין עדין הפנמה של חוק השילוב והבנה ששילוב פירושו לשלב כל אחד על פי יכולתו.
לילך
הי לילך
מצטערת על התגובה המאוחרת, בזכותך גיליתי שכנראה הגדרתי משהו לא נכון בהגדרות הבלוג, אז תודה.
אני מאוד מסכימה איתך לגבי הפנמת חוק השילוב ולגבי התחושה של "יצירת אפלייה" יחד עם זאת, גם בתוכנית הלימודים בחינוך הרגיל הולכת וגוברת הדרישה ללמידה מותאמת בהתאם למספר רמות שקיימות בכל כיתה ולא באופן הזהה לכולם.
שולמית
הוסף רשומת תגובה